<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן כ'</h1>
<h2>דף קח.</h2>
כל אלה השיעורין ששערו חכמים בשלא היה הדבר האסור שנתערב במינו המותר מתבל או מחמץ או דבר חשוב שעומד כמות שהוא ולא נתערב (ולא) נדמע [בדבר] המותר אבל אם היה מתבל או מחמץ או דבר חשוב אסור בכל שהוא. כיצד שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שיש בו כדי להחמיץ או תבלין של תרומה או של ערלה ושל כלאי הכרם שיש בו כדי לתבל הקדרה והן ממין החולין שנפלו בו אסור הכל בהנאה ואפילו אחד באלף. ועל מלח שבלוע מדם או מאיסור אחר שנתנו בקדרה כתב הבעל התרומה שאם יש שם ששים לבד [כנגד] המלח מותר אע"פ שהמלח נבלה ונותן טעם ומתבל אינו חמור יותר מאלו היה כלו דם או שאר איסור הבלוע בו וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. ואם מלח הבלוע מבשר או (מ)תבלין הנדוכין במדוך של בשר ונתנו[הו] בקדרה של חלב או איפכא אין צריך ששים אפילו מן המלח כי אם ששים ממה שנבלע בו כיון שהמלח לא היה בלוע מאיסור עכ"ל.
